גזר דין בתיק ת"פ 17048-12-10

1.       הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בביצוע שתי עבירות של אי הגשת דין וחשבון, לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 [ הפקודה], בקשר עם סעיף 117 לפקודה, ונאשם 2 [ הנאשם] הורשע מכח אחריות מנהלים לפי סעיף 224א לפקודה. נוסף על כך הורשע הנאשם בביצוע שתי עבירות נוספות לפי סעיף 216(4) לפקודה, בנוגע לאי הגשת דוח על הכנסותיו האישיות במועד.

נאשמת 1 [ הנאשמת] היתה חברה פרטית, אשר עסקה במכירת מוצרי אורטופדיה, והנאשם היה, בתקופה הרלוונטית, מנהלה הפעיל. הנאשמים לא הגישו במועד את הדוחות על הכנסותיה של הנאשמת לשנים 2007 - 2008, כנדרש על פי חוק. הנאשם חב באחריות מכח היותו מנהל, שלא נקט את כל האמצעים הסבירים למניעת ביצוע העבירות. נוסף על כך, הנאשם לא הגיש במועד את הדוחות על הכנסותיו האישיות באותן שנים.

2.       ראוי לציין כי הדיונים בתיק נדחו יותר מעשר פעמים, הן מאחר שהנאשם ביקש פעם אחר פעם לאפשר לו לנסות להסיר את המחדלים בתיק, והן משום שהנאשם חולה סכרת ולדבריו, שנתמכו חלקית במסמכים, בחלק גדול מהפעמים בהן לא התייצב נבע הדבר ממצב בריאותי שלא איפשר לו להגיע לדיון. יצויין כי חרף הדחיות הרבות, מחדלי הנאשמים לא הוסרו.

טיעוני המאשימה לעונש

3.       המאשימה ביקשה לגזור על הנאשמת, שאינה פעילה עוד, קנס סימלי, ואילו על הנאשם עונש מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, בצירוף קנס, מאסר על תנאי והתחייבות להמנע מעבירה. לשיטתה, מתחם העונש הראוי, בגין כל דוח, נע בין 4 ל-8 חודשי מאסר בפועל, 2 - 8 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי, ששיעורו נע בין 8,500 ש"ח (כגובה הקנס המנהלי בגין העבירה) ל-29,200 ש"ח, הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) ל חוק העונשין, התשל"ז-1977 [ החוק].

התובעת ציינה, בין היתר, את אי הסרת המחדלים כנסיבה המשפיעה על מידת הפגיעה בערך המוגן וכמלמדת על העדר חרטה אמיתית, למרות ההודאה בעבירות. היא הפנתה למחזורי הפעילות הגדולים של הנאשמת (כ-3.5 מליון ש"ח ב-2007 וכ-2.3 מליון ש"ח בשנת 2008). עוד הדגישה את הדחיות הרבות שנתבקשו מצד הנאשם, לשם הסרת מחדלים שלא הוסרו לבסוף, ולדבריה - מדובר, אם כן, במשיכת זמן מצד הנאשם.

היא הזכירה כי הפסיקה קבעה שבעבירות מס יש לתת עדיפות לשיקולי הרתעת הרבים על פני שיקולים הנוגעים לנסיבות האישיות של הנאשם, כגון מצב רפואי או קשיים כלכליים. עוד קבעה הפסיקה שכאשר מחדלים אינם מוסרים, יש להשית על הנאשם עונשי מאסר בפועל, ככלל - מאחורי סורג ובריח, והתובעת הפנתה לפסקי דין מתאימים (רע"פ 3137/04 חג'ג' נ' מדינת ישראל [18.4.04] [ענין חג'ג']; רע"פ 11894/05 עבד עודי נ' מדינת ישראל [12.1.06] [ענין עודי]; עפ"ג (מח' - תל אביב) 9841-04-12 אינטרטור נ' מדינת ישראל [27.2.13] [ענין אינטרטור]; רע"פ 6095/06 צדוק חיים לוי נ' מדינת ישראל [5.11.06] [ ענין צדוק חיים לוי]; עפ"ג (מח' - מרכז) 5568-07-08 ארזים נ' מדינת ישראל [25.2.09]).

טיעוני הנאשמים לעונש

4.       ב"כ הנאשמים ביקשה להרחיב בנוגע לרקע לביצוע העבירות: בנאשמת היו שני שותפים - הנאשם ואחר. האחר היה הבעלים של 51% מהחברה (בעוד הנאשם היה בעלים של 49%), והוא יצא מהחברה בתחילת 2008. החברה קרסה בסוף 2008 והנאשם נותן את הדין בענין לבדו, על מחדלים שהתרחשו בתקופה שהיו בחברה שני שותפים. מצבה הכלכלי של החברה היה בכי רע, עד שלא הצליחה אפילו לשלם את שכר רואה החשבון, והנאשם, שלקח אחריות על כל חובות החברה בעצמו, במקום לעתור לכינוס נכסים של החברה, הפך פשט רגל ונותר - הוא, אשתו ושבעת ילדיו - בלא קורת גג ואף ללא כלי רכב. אם נטען שמעשי הנאשם גרמו להגדלת נטל המס המוטל על כלל האזרחים, הרי שלאור מצבה של החברה, אילו הוגשו הדוחות היה מתברר שהיא זכאית להחזרי מס והנטל על האזרחים האחרים היה גדל, ולא קטן.

מצבו הבריאותי של הנאשם אינו טוב, כעולה ממסמכים רפואיים שצורפו. הוא חולה סכרת. גם אשתו, שעברה תאונת דרכים לאחרונה, עברה טראומה ואינה מתפקדת.

הסנגורית הפנתה למספר פסקי דין בהם הושת על נאשמים בעבירות דומות, שלא הסירו מחדלים, מאסר על תנאי בלבד, ולצידו קנס או התחייבות (ת"פ (שלום רמלה) 4425/06 מדינת ישראל נ' משאבות ובטון מוכן כפר קאסם בע"מ [16.5.11] [ענין משאבות]; ת"פ (שלום כ"ס) 2604/09 מדינת ישראל נ' ישראל אלבז גריסת פסולת בע"מ [25.1.12] [ענין אלבז]).

דבר הנאשם לעונש

5.       הנאשם אמר דבריו בדיון וכן צירף בהמשך מכתב, המופנה לבית המשפט. לדבריו, מעולם לא ברח מאחריות וכך גם כאן, כשקרסה החברה, נותר בה עוד 9 חודשים כדי להפעילה ואכן, כשהיא נסגרה, לא נותר כל חוב לבנקים. הוא עצמו פשט רגל ומשפחתו הגיעה למצב שהנאשם נאלץ לקחת פירות וירקות מגמ"ח. הוא ציין כי בשל מחלת הסכרת ממנה הוא סובל, יכול היה מזמן לפנות לקבלת קצבה מהמדינה ולהפוך לנטל על החברה, אך דבר זה אינו הולם את אופיו. הוא שירת שירות מלא בצה"ל ואף שימש כקצין, וכן שירת בשירות מילואים. הוא ציין כי שליחתו למאסר תהיה עונש לא רק בשבילו אלא בשביל ילדיו, אשר יאלצו שוב לפנות לגמ"ח לקחת אוכל, שכן הוא מפרנס יחיד. עוד אמר שלתפיסתו, עונש מיועד לגרום לאדם לערוך חשבון נפש ואילו הוא אינו יודע איזה חשבון נפש עליו לעשות, כי אינו יודע מה עשה שלא כשורה. הוא נקלע למצב הזה בשל חוסר נכונותו להכנע וליפול לנטל על המדינה. עוד ציין את העובדה שרואה החשבון מנע ממנו להגיש את הדוחות במועד, בגלל אי תשלום שכר טרחתו. לדבריו, התנהגות רואה החשבון כלפיו עלתה כדי עבירה פלילית ממש.

דיון והכרעה

6.       מאחר שהנאשמת אינה פעילה עוד, והמאשימה עתרה להטיל עליה קנס סמלי בלבד, יתייחס הדיון כולו אל הנאשם בלבד.

קביעת מתחם העונש ההולם

7.       בצידה של העבירה לפי סעיף 216(4) לפקודה קבוע עונש של שנת מאסר אחת או קנס, כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק, ששיעורו כיום 29,200 ש"ח.

8.       הערכים החברתיים המוגנים, אשר נפגעים כתוצאה מביצוע עבירות מס הם השיוויון בנשיאת נטל המס ומתן האפשרות למדינה לאכוף את דיני המס ולגבות מס אמת, ולקיים את השיטה הפיסקלית שאימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית. כאשר נישום מתחמק מתשלום מס, משמעות הדבר שקופת המדינה, אשר אחד המקורות מהם היא ניזונה הם תשלומי המס של אזרחים שומרי חוק, חסרה. דבר זה מוביל להטלת מעמסה כספית נוספת על כלל הציבור, גריעה מהקופה הציבורית המיועדת לטובת הכלל ופגיעה בערכי שיוויון. כאשר נישום אינו מגיש דוחות לרשות, כראוי ובמועד, היא אינה יכולה לבצע תפקידיה על פי חוק, על כל המשתמע מכך. "עבירות המס מתאפיינות בחומרה יתרה נוכח פגיעתן הישירה - בקופה הציבורית, העקיפה - בכיסו של כל אזרח, ולאור חתירתן תחת ערך השוויון בנשיאת נטל המס" (רע"פ 977/13 אודיז נ' מדינת ישראל [20.02.13]). עוד נקבע: "הערך המוגן בעבירות מס הוא השיטה הפיסקלית שהחברה אימצה כחלק ממדיניותה הכלכלית והחברתית, לרבות שיטת המסוי שתבטיח חלוקת נטל שוויונית וצודקת" (ע"פ (מחוזי תל אביב) 71687/02 עיני נ' מדינת ישראל [1.4.04]).

9.       מידת הפגיעה בערך המוגן: כל אדם המעלים מיסים פוגע בערך המוגן. כל נישום שאינו מדווח במועד פוגע בערך המוגן, וכאשר מדובר במעשה שחוזר על עצמו (במקרה שלפני - נעשה הדבר פעמיים על ידי הנאשמת וארבע פעמים על ידי הנאשם), הפגיעה כמובן מתעצמת. במקרה שלפני הוכחו מחזורי העסקים של הנאשמים לכל אחת משנות המס שבכתב האישום, ואלה, לטענת המאשימה, היו מחזורים נכבדים (כ-3.5 מליון ש"ח ב-2007 וכ-2.3 מליון ש"ח בשנת 2008). עם זאת, לא נאמר מה היו רווחי הנאשמים באותן שנים ולא מה היו סכומי המס שהועלמו. הנאשמים טענו שלא היו רווחים, להיפך: הנאשמת קרסה באותה תקופה ונקלעה לחובות כבדים. הנאשם אף טען כי אילו הוגשו הדוחות, היו הנאשמים זכאים להחזרים. על טענה מעין זו העיר בית המשפט המחוזי בעפ"ג (מחוזי תל אביב) 58567-07-13 מדינת ישראל נ' קובי [27.11.13]: "הזדמן לנו, כמו כמעט לכל מותב העוסק בתחום זה, להביע את דעתנו על הטיעון, ולפיו לו היה פלוני מנהל ספרים כדין, הוצאותיו בייצור ההכנסה היו מביאות לכך שבסופו של יום לא היה צריך לשלם מס. יתכבד פלוני וינהל ספרים, ולאחר מכן יעלה טענה זו. מי שאינו מנהל ספרים, כורת את הענף עליו הוא יושב, ככל שהדבר אמור בטענה דלעיל". מובן, אפוא, שלא ניתן ליחס משקל לטענה זו של הנאשמים, אך מן הצד האחר, אין להתעלם מכך שהמאשימה לא הביאה בפני מידע על אודות רווחי הנאשמים בתקופה הרלוונטית, ועל כן לא אוכל לאמוד את מידת הפגיעה בערך המוגן, מבחינה כספית.